פסק-דין בתיק ת"א 4250-07

במועדים הרלוונטיים לתביעה היו התובע והנתבעת, שניהם בשנות החמישים לחייהם, בקשר זוגי שנמשך כשנתיים. התובע טוען כי כבר בראשיתו של קשר זה הבטיחה לו הנתבעת להינשא לו, אך הפרה את הבטחתה. מכאן תביעתו, שעילתה הפרת הבטחת נישואין, לקבלת פיצויים בגין נזקיו הממוניים ואלו שאינם ממוניים, אשר לטענתו נגרמו לו בשל ההפרה הנטענת.

השאלה העיקרית שטעונה הכרעה היא, אם אמנם ניתנה לתובע הבטחת נישואין. רק אם נשיב על שאלה זו בחיוב, כי אז נידרש לבחון את נושא הפיצויים הנתבעים ואת שיעורם.

א.         הערה על שמיעת התיק ומתן פסק הדין

2.         תובענה זו לרבות הראיות שנשמעו במסגרתה, נשמעה לפני כבוד השופט (בדימוס) יצחק מילנוב, אשר פרש לגמלאות לאחר שהצדדים הגישו את סיכומי טענותיהם וקודם למתן פסק הדין. משחלף המועד שנקבע בסעיף 15(א) בחוק בתי המשפט [נוסח משולב], התשמ"ד-1984 ובהתאם להנחיית נשיאת בית משפט זה, הועבר התיק אליי למתן פסק-דין.

תקנה 177 בתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד-1984, שעניינה "רציפות הדיון", קובעת כי אם נמנע משופט לסיים את הדיון, רשאי שופט אחר לנהוג בעדויות כאילו הוא עצמו שמע אותן, ורשאי הוא להמשיך מן השלב שבו הפסיק קודמו. לפיכך, פסק הדין יינתן מבלי שהעדויות שנשמעו בפני כבוד השופט מילנוב תשמענה פעם נוספת (ע"א 534/69 אהרן שושני נ' יפה אלזם ואח', פ"ד כד(1) 145 (1970), בעמ' 147; ע"א 79/72 האפוטרופוס לנכסי נפקדים נ' פולק ואח', פ"ד כז(1) 768 (1973) בעמ' 773; ע"א 387/74 יוסף אברהם נ' בתי מרגוע ומלונות "היוזם" בע"מ, פ"ד כט(1) 353 (1974), בעמ' 356; ע"א 577/94 אורות ייצוג אמנים והפקות ואח' נ' גלי עטרי, פ"ד נא(5) 241 (1997) בעמ' 249).

ב.         עיקרי העובדות, עיקרי ההליכים והשאלות הטעונות הכרעה

3.         התובע והנתבעת הכירו האחד את השני באמצעות אתר אינטרנט. פגישתם הראשונה הייתה בחודש אוקטובר 2004, כשבועיים לאחר שנוצר ביניהם קשר. באותה עת התובעת הייתה פרודה מבעלה, שממנו התגרשה בחודש דצמבר 2007 ואילו הנתבע היה גרוש כבר למעלה מעשר שנים. מאז הכירו השניים, החלו לבלות זמן משותף וכעבור מספר חודשים עבר התובע לגור בביתה של הנתבעת.

אין מחלוקת שהנתבעת הייתה מבוססת מאד מבחינה כלכלית, בשונה מהתובע. אף אין מחלוקת שהצדדים ניהלו חשבונות בנק נפרדים וכך גם ניהלו בנפרד את כל ענייניהם הכספיים. כעבור כשבעה חודשים מאז החל הקשר בין השניים, ביום 8.6.2005, אף חתם התובע על "הצהרה", שלפיה אין לו ואף לא תהיה לו כל דרישה כספית או רכושית מהנתבעת או ממי מבני משפחתה, קרוביה או יורשיה וכי אף אין השניים במעמד של "ידועים בציבור" (נספח יא של תצהיר הנתבעת).

בחודש יוני 2006 ביקשה הנתבעת לנתק את קשריה עם התובע על רקע טענותיה כלפיו כי הוא נוהג לצפות באתרי פורנוגרפיה באינטרנט בתדירות גבוהה, לנהל שיחות וירטואליות עם נשים אחרות באמצעות האינטרנט ("צ'טים") ולשוטט באתרי הכרויות. את כל אלו אף אישר התובע במכתב שכתב אל הנתבעת ביום 26.8.2006 (שם, נספח ז).

4.         לאחר פרידת השניים, דרש התובע דרישות כספיות שונות מהנתבעת, אך היא סירבה להן ובעקבות זאת הגיש את התביעה הנדונה ביום 28.3.2007, שבה כאמור, טען כי עילת תביעתו היא הפרת הבטחת נישואין. לטענתו, הנתבעת הבטיחה לו להינשא והפרה את הבטחתה זו ולפיכך תבע פיצוי כספי בסך של 250,000 ש"ח עבור נזקים ממוניים וכן תבע פיצוי כספי עבור נזקים שאינם ממוניים בסכום שלא ננקב.

כתב ההגנה מטעם הנתבעת, המכחיש את כל טענות התובע, הוגש ביום 20.5.2007.

5.         התובע הגיש תצהיר עדות ראשית מטעמו, ואילו הנתבעת הגישה תצהיר עדות ראשית מטעמה ומטעם מכר קרוב שלה, ששמו יהודה בן-יוסף.

המצהירים נחקרו על תצהיריהם בדיון שהתקיים ביום 7.6.2010 ולבקשת הצדדים, סיכומי טענותיהם הוגשו בכתב. מטעם התובע הוגש ביום 31.8.2010 ומטעם הנתבעת הוגש ביום 7.11.2010.

6.         השאלה העיקרית הטעונה הכרעה היא, אם אמנם הנתבעת הבטיחה לתובע כי תינשא לו.

כפי שיובהר להלן, בחינת העובדות, הראיות וטענות הצדדים מובילה למסקנה, כי לא הייתה כל הבטחת נישואין. חרף הקשר הזוגי שהיה בין השניים, הנתבעת לא הבטיחה לתובע כי תינשא לו; לא באופן מפורש ואף לא במשתמע.

בנסיבות אלו, לא נידרש עוד לשאלה השנייה, שעניינה הפיצוי שהתובע זכאי לו ושיעורו. עם זאת נעיר, בבחינת למעלה מן הצורך, שאף לא עלה בידי התובע להוכיח את נזקיו הנטענים.

ג.          עילת התביעה שעניינה הפרת הבטחת נישואין

7.         פסק הדין המנחה בסוגיית הפרת הבטחת נישואין ניתן בע"א 5259/98 פלונית נ' פלוני, פ"ד נח(6) 209 (2004) (להלן - עניין פלונית). בפסק-דין זה נדונה בהרחבה עילת התביעה של הפרת הבטחת נישואין, ביחס למקום שבו הבטחה זו ניתנת בידי פנוי וגם במקום שבו המבטיח עודנו נשוי. במסגרת הדיון בערעור, אף הובאה עמדתו של היועץ המשפטי לממשלה, אשר התייצב בערעור מכוח סמכותו על-פי פקודת סדרי הדין (התייצבות היועץ המשפטי לממשלה) (נוסח חדש).

על-פי עמדת הרוב, אשר ניתנה מפי כבוד הנשיא א' ברק שאליו הצטרפה כבוד השופטת א' פרוקצ'יה, ניתן להחיל את דיני החוזים על הסכמים להינשא, ובלבד שהצדדים התכוונו ליצור ביניהם קשר משפטי מחייב. עם זאת, "חוזה להינשא" הוא חוזה מיוחד שאינו בר אכיפה, ואם נמצא כי הבטחה לנישואים הופרה, כי אז הצד שכלפיו הופרה ההבטחה יהיה זכאי רק לפיצוי כספי בגין נזק ממוני ואף בגין נזק שאינו ממוני. עוד נקבע כי בעובדה שבעת מתן ההבטחה להינשא אחד הצדדים היה נשוי, אין כדי להביא לבטלות ההסכם, ואף אין לומר שבנסיבות אלו הסכם כאמור, עומד בניגוד לתקנת הציבור. מנגד, עמדת המיעוט שבה החזיק כבוד השופט א' ריבלין הייתה, כי ראוי לבטל את ההכרה בעילה החוזית של הפרת הבטחת נישואין, כפי שנהגו מדינות רבות אחרות, אך ראוי שביטולה של עילה זו יהיה בחקיקה, כפי שנעשה באותן מדינות. כפתרון ביניים ראוי שבמקרה של הפרת הבטחת נישואים יזכה הנפגע רק בפיצוי בגין נזקים ממוניים, אשר תימצא בתביעה על-פי דיני הנזיקין ולא על-פי דיני החוזים.